EPBD ו-BACS: אירופה הופכת אוטומציית מבנים לדרישה תפעולית

מה דורשת המסגרת האירופית?

הדירקטיבה האירופית לביצועי אנרגיה של מבנים, EPBD, כוללת דרישות למערכות אוטומציה ובקרה במבנים לא למגורים. לפי סעיף 13 בדירקטיבה המעודכנת, המדינות החברות נדרשות לקבוע דרישות למבנים שבהם ההספק הנקוב האפקטיבי של מערכות החימום, מיזוג האוויר או השילוב ביניהן עולה על 290kW, ובהמשך גם מעל 70kW עד סוף 2029.

מערכת BACS מתאימה נדרשת לא רק לאסוף נתונים. עליה לאפשר ניטור, רישום וניתוח רציף של צריכת האנרגיה, לבצע השוואה לביצועי ייחוס, לזהות אובדן יעילות במערכות הטכניות, ליידע את צוות התפעול ולאפשר תקשורת עם מערכות וטכנולוגיות מחוברות.

חשוב לדייק: יישום הדירקטיבה נעשה בחקיקה הלאומית של כל מדינה באיחוד, ולכן מועדים, חריגים ואופן האכיפה עשויים להשתנות בין מדינות. בישראל זו אינה דרישה רגולטורית מחייבת, אלא אינדיקציה מקצועית משמעותית לכיוון שאליו מתקדם תחום ה-BMS.

איך נראית הבעיה במבנה שכבר פעיל?

לקוחות רבים אינם מתחילים מדף חלק. במבנה כבר יש מיזוג, לוחות חשמל, בקרים, מונים ולעיתים גם מערכת BMS ישנה, אבל המידע מפוזר וקשה להפוך אותו להחלטות. המצבים הנפוצים כוללים:

• צריכת אנרגיה גבוהה בלי הסבר: רואים את חשבון החשמל, אבל לא יודעים איזה אזור, מערכת או לוח זמנים יצרו את החריגה.
• ציוד שפועל שלא לצורך: מיזוג, משאבות או תאורה ממשיכים לפעול בשעות שבהן אין תפוסה או ביקוש.
• מערכות מבודדות: HVAC, חשמל, תאורה ומונים עובדים בממשקים שונים ללא תמונת מצב אחת.
• התראות רבות מדי: צוות התחזוקה מוצף באירועים, אך מתקשה לזהות מה קריטי ומה חוזר על עצמו.
• ירידה הדרגתית ביעילות: המערכת עדיין עובדת, אבל השינוי בביצועים אינו מורגש עד שמופיעה תקלה או עלות משמעותית.
• חוסר בנתוני בסיס: אין קו ייחוס שמאפשר להראות אם שינוי בלוגיקת הבקרה באמת שיפר את התוצאה.

איך i-feel מסייעת ללקוחות שנמצאים במצב הזה?

העבודה מתחילה בהבנת המבנה הקיים ולא בהחלפה אוטומטית של כל הציוד. צוות i-feel ממפה את מערכות ה-HVAC, הבקרים, המונים, הפרוטוקולים ונקודות הבקרה, ומגדיר מה צריך למדוד, אילו חריגות חשובות למנהל האחזקה ואילו פעולות ניתן לבצע מקומית.

1. מיפוי והערכת מצב: בדיקת בקרים, DDC, תקשורת, חיישנים, מונים, לוחות זמנים והמערכת המרכזית.
2. הגדרת מדדים: בחירת נתונים שימושיים כגון צריכה לפי מערכת, שעות עבודה, טמפרטורות, תפוסה וסטיות מהיעד.
3. איחוד נתונים: חיבור ציוד ומערכות באמצעות BACnet, Modbus, KNX וממשקים נוספים לפי הארכיטקטורה הקיימת.
4. זיהוי חריגות והתראות: בניית התראות ממוקדות שמסייעות לטפל בסיבה ולא רק בסימפטום.
5. אופטימיזציה: התאמת לוחות זמנים, נקודות עבודה ולוגיקות בקרה, ולאחר מכן בדיקת התוצאה מול קו הייחוס.
6. שיפור מתמשך: שימוש במגמות ובדוחות כדי לזהות הידרדרות, לבחון פעולות ולשפר את התפעול לאורך זמן.

כיצד Siemens Desigo תומכת בעקרונות האלה?

Siemens Desigo מספקת שכבת ניהול מרכזית למערכות המבנה. בהתאם לציוד ולתכנון הפרויקט, ניתן לרכז מדידות אנרגיה, מגמות, מצבי ציוד, התראות, לוחות זמנים ופקודות בקרה בממשק אחד. החיבור לבקרי DDC ולפרוטוקולים פתוחים מאפשר לשלב גם ציוד קיים ולבנות מסלול שדרוג בשלבים.

הערך אינו מגיע מעצם התקנת התוכנה. הוא נוצר כאשר האפיון, נקודות המדידה, לוגיקת הבקרה, סדרי העדיפויות של ההתראות ותהליך העבודה של צוות האחזקה מתוכננים יחד. כאן נכנס הניסיון של i-feel בתכנון, אינטגרציה, תכנות, הפעלה ושירות למערכות BMS.

למי זה רלוונטי במיוחד?

הגישה מתאימה במיוחד לבנייני משרדים, מלונות, מבני ציבור, בתי חולים, קמפוסים ומפעלי תעשייה שבהם מערכות המיזוג והציוד הטכני פועלות שעות רבות. היא רלוונטית גם למבנים קיימים שבהם אין הצדקה להחליף את כל הבקרים, אך יש צורך בשכבת ניהול טובה יותר ובתהליך Retrofit למערכת BMS.

הצעד הראשון אינו פרויקט ענק

אפשר להתחיל בסקר ממוקד ובאזור או מערכת אחת: לבחור צרכן משמעותי, להגדיר מדדים, לאסוף נתונים, לזהות חריגות ולבדוק אם שינוי הבקרה משפר את התוצאה. פיילוט כזה מאפשר לקבל החלטות על בסיס נתונים ולבנות תכנית הרחבה מדורגת.